Hodges-Lehmann criterion — קריטריון הודג'-למן

קריטריון הודג'-למן — שיטת קבלת החלטות בתנאי אי-ודאות חלקית, המשלבת יסודות של גישות פסימיסטיות והסתברותיות. הוא משמש במצבים שבהם קיימות הערכות הסתברות של תוצאות, אך מקבל ההחלטה שואף גם להתחשב בתרחישים הגרועים ביותר.

מהות הקריטריון

קריטריון הודג'-למן מהווה פשרה בין:

• התמקדות בתוצאה המינימלית של כל אסטרטגיה (כמו בקריטריון וולד),
• וחישוב הערך הצפוי של התוצאה תוך שימוש בהסתברויות הערכה (כמו בקריטריון בייס).

עבור כל אסטרטגיה מחושב ערך משוקלל המשלב את התוצאה הגרועה ביותר ואת התוצאה הממוצעת הצפויה. משקל כל מרכיב נקבע על ידי מקדם שנבחר מראש, המשקף את מידת הזהירות או האופטימיות של מקבל ההחלטה.

כך מאפשר קריטריון הודג'-למן להתחשב הן בסיכון של ההפסדים הגרועים ביותר והן בציפיות ההסתברותיות.

יישום הקריטריון

תהליך היישום כולל את השלבים הבאים:

1. עבור כל אסטרטגיה נקבעת תוצאתה המינימלית.
2. מחושב הערך הממוצע הצפוי על בסיס ההסתברויות הידועות או המוערכות של התוצאות.
3. מחושב הציון הסופי של כל אסטרטגיה כשילוב משוקלל של התוצאה המינימלית והממוצעת.
4. נבחרת האסטרטגיה בעלת הציון הסופי הגבוה ביותר.

גישה זהירה יותר מניחה משקל גבוה יותר לתוצאה הגרועה ביותר, ואילו גישה אופטימית יותר — משקל גבוה יותר לתוצאה הממוצעת הצפויה.

יתרונות וחסרונות

יתרונות:

• מתחשב הן במידע ההסתברותי והן בסיכוני התוצאות הגרועות ביותר.
• מאפשר כוונון גמיש של רמת הזהירות.

חסרונות:

• מצריך קיום של הערכות הסתברות לפחות קירוביות של האירועים.
• הכנסת מקדם המשקל מוסיפה סובייקטיביות לתהליך קבלת ההחלטה.